<h1>האגור סימן אלף פ"ז</h1>
<h2>דף לב.</h2>
רש"י פסק כרב לחומרא עוף לעוף. ור"ח פוסק כשמואל לקולא מבהמה לעוף מרדכי. שיעור שהיה דמשערינן י"א ברביצה ועומדת לשחוט שאין משערין אלא בכדי חתיכת הסימנין לבד. וי"א שמשערין בכדי שיגביהנה וירביצנה וישחטנה וכן עיקר. ומיהו אין משערין בכדי שחיטת כל הסימנים אלא בכדי שישחט הרוב שהוא הכשר שחיטה. וכ"כ הרמב"ם אלא שחלק בעוף שכתב [בדקה] כדי הגבהה והרבצה ושחיטה דקה. ובגסה כדי הגבהה והרבצה. ולזה הסכים הרא"ש אלא שכתב אע"ג דמשערינן כדי שחיטת גסה והגבהתה והרבצתה היינו דוקא לבהמה אבל לעוף לא משערינן אלא כדי שחיטת בהמה לחודה. דלא מסתברא להקל כולי האי לשער בהגבהה והרבצת בהמה לעוף טורים. ואני המחבר אומר כי באשכנז נוהגין שלא לשער ברבוצה ולכן נוהגים להטריף בעוף שהייה כל שהיא דבשיעור מועט ישחוט רוב סימן אחד. וקיימא להו שיעור שהייה גסה לגסה דקה לדקה עוף לעוף וכן הוא בהל' שחיטה שלהן וכן פסקו ה"ג הלכה למעשה. וכן הוא במרדכי וז"ל שיעור שהייה כדי שחיטה אחרת דקה לדקה גסה לגסה ועוף לעוף ולא קיימא לן כר' יוסי בר' חנינא דאמר עד שיגביהנה וכו'. ויש להזהר כשאדם מתחיל לשחוט בעוף וחתך מעט עד שהדם יוצא והגביה סכינו מן הצואר לא יגמור שחיטתו. שמא חתך משהו מן הושט קודם שהגביה סכינו. ושהייה פסולה במיעוט קמא דושט לדברי הכל. ואפילו לא הגביה סכינו אלא מעט יש לחוש לפי דשהיית עוף מועטת היא מאד דשחיטת רוב סימן א' בעוף נעשת מהרה. ואפילו אמר השוחט ברי לי שלא חתכתי רק מן העור אין סומכין עליו כיון שיצא דם. ואף על גב דקנה סמוך לעור הוא ובקנה אין לחוש למעוט קמא. מ"מ לפעמים גם הושט סמוך לעור ע"י אחיזת סימנין שתופש בהן כשבא לשחוט. ואם בא לשאול אחר שיגביה סכינו כיצד יעשה אומרים לו שחוט את רוב הקנה ואחר השחיטה יהפוך הושט ויבדקהו דושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים. ואם אין בקי בבדיק' לא יגמור שחיטתו כלל אלא ימכרנו לעובד כוכבים רק שימית העובד כוכבים העוף בפניו. מרדכי. וכ"כ הר"ר פרץ בהגהת סמ"ק.
